"מי שרוצה לרצות את כולם,
לא תמצא מנוחה לעולם"
הבוקר הלכתי ברחוב וראיתי את הסטיקר הזה מתנוסס על רכב של איזו היפית חמודה. והרי ידוע לכל מי שיש מעט שכל בקודקודו שסטיקרים הם קריצות של השם יתברך😉✨
אומרים על רבינו הבעל שם טוב הקדוש שניצל מכאב הריצוי.
למה קוראים לזה כאב הריצוי?
כי כמה כאב יש בלרוץ בעולם ולרצות את ההיא וההוא וההורים והדודים
כמה כאב ואיבוד עצמי יש בלשכוח מה <אני> רוצה, ובמקום זאת, לרצות אחרים.
זה כמו להיות קבצן של אהבה ללכת בעולם ולהגיד "אני מוכן לעשות הכל רק שיאהבו אותי,
רק שיאשרו את קיומי".
זה כואב כי אנחנו כבר קיימים וראויים לכל הטוב ועוד ! אבל עדיין מחפשים שמישהו יאשר את זה עבורנו.
אומרים על הבעל שם טוב שכשהיה הולך בדרך והיה יודע שאיזה אדם מחכה לו היה הולך בנחת גדול.
לא מתוך זילזול בזמנו של האחר אלא מתוך התחשבות גדולה בקצב של עצמו.
כל הרצונות שלנו – יש להם שורש עמוק בנשמה. כדי לרדת לשורש צריך להתברר מול הרצון, המניע.
ההתבררות היא למעשה התרת הספקות, כי מקום שהתבררתי בו והצלחתי להבחין בין ריצוי לבחירת לב – אין לי עוד צורך לחזור ולהתברר,
אין לי שם מקום לספק.
ספק בגימטריה זה עמלק. אין שמחה כהתרת הספקות.
אז איך מתבררים ברצון ומפסיקים לרצות אחרים ?
קודם כל, יש להכיר באמת הפשוטה של איפה אני מונחת כרגע.
אח"כ כותבים את הטוב האפשרי עבורי, הריפוי שמתאפשר כרגע במציאות מול המקום הזה.
ניתן ואף כדאי לשתף בזה אדם נוסף.
אפשר לרדת לעוד שורש ולכתוב את הפחדים, הטינות והכעסים שמפרידים ביני לבין רצוני האמיתי.
והכי טוב להכניס למקום הזה תפילות. להתפלל זה להגביר את הקול הפנימי של הנשמה שלי שמגלה את רצונו הפשוט של הלב.
תפילה נקראת גם "עבודה שבלב", כי כשאני מתפללת על דבר – אני עושה עבודה פנימית. אני מוציאה את הרצון מהפה אל החוץ ומבקשת להתחבר לבורא ולרצונו ממני
שכל רצונו מאיתנו הוא שנחיה ברווחה שלום ואהבה ונגלה את האמת העמוקה שלנו.
✨✨✨✨✨✨✨
Cerato ,תמצית מספר חמש בפרחי באך הוא נקודת היציאה מגבולות עברי, מד' אמותיי, מהמוכר והידוע, מהריבוע ששומר ותוחם אותי.
הסרטו מגביר את הקול הפנימי; את הידיעה העמוקה של מי אני ולמה אני זקוקה. משחרר מבילבול ועכבות ופותח ערוץ לרצון העמוק שלי שדרכו אני יכולה לבטא את הפנימיות שלי.
