אתחיל מהסוף :
אלוהים ו12 הצעדים לקחו ממני: סמים, אלכוהול, טבק התקפי זעם, הפרעות אכילה יחסים אובססיביים ושימושים מיניים.
האדם שהייתי לפני 4 שנים נרפא מחולי כל כך גדול שהיה כל זהותי.
זה קרה בנס ובחסד עצום ובהבנה
שדבר אינו בידיי פרט לתפיסת המציאות שלי.
והבחירה היחידה שיש לי היא במעשים.
*התוכנית לימדה אותי את היפך העולם.*
כשאני נמצאת בקושי העולם אומרים לי שזימנתי את הקושי, שאאסוף את עצמי ואוציא עצמי מהקושי על ידי כוח רצון, עבודה עצמית, תהליכי מודעות, מטפלים ועוד שיטות.
התוכנית אומרת לי כשאני בקושי כדי שיתרחש שינוי חייבת לבוא קודם כל קבלה עמוקה והכנעה.
*ביטול עצמי* לרצון של אלוהים ברמה הכי שורשית שאפשר לדמיין.
להיכנע על הברכיים ממש.
בדיעבד אני מבינה שכל מה שקרה במציאות היה רצונו של הבורא
לכתחילה יש לי בחירה.
הבחירה היא בפעולה.
אני לא בוחרת רגשות
אני לא בוחרת מחשבות
המאבק מול מחשבות ורגשות הוא מאבק שיוביל אותי לרוב לתבוסה ותסביך עמוק יותר.
אבל
יש לי בחירה לגבי מה אני עושה עם הרגשות שלי והמחשבות שלי.
עד כמה אני מאמינה ומזדהה עד כמה הם מנהלים ומפעילים אותי.
הצעד הראשון מבקש ממני להודות בחוסר אונים וחוסר ניהול פנימי וחיצוני.
חוסר אונים מול כל סוגי ההתמכרויות.
גם לופים רגשיים ודפוסים הרסניים הם התמכרות.
למעשה כל דבר שאני בורחת אתו מהרגשות שאני לא יכולה לשאת, הבריחה עצמה היא ההתמכרות.
כשאני מודה שאני חסרת אונים שניסיתי בכל הצורות ואני לא יכולה
אני נכנעת
כלומר מפסיקה להיאבק.
יש מרווח ביני לבין המקום/אדם/דבר שבו אני משתמשת ובמרווח הזה יש מקום לאלוהים להכנס ולהוציא אותי משם בנס גדול.
וזה מה שקרה : הגעתי לתחתית הייתי נכונה ומוכנה לעשות כל מה שאלוהים יגיד לי.
ובזכות זה זכיתי להירפא,
כל פעם ברובד עמוק יותר.
כשהסכמתי לראות את האמת עלי כל מערכות היחסים שלי השתנו, כל ההסתכלות שלי על המציאות השתנתה, סדר היום שלי, הבחירות שלי, צורת הדיבור והחשיבה.
הכל השתנה ללא היכר.
אני פה רק לומר שלא חייבים לסבול שיש דרך ויש תוכנית ויש אלוהים.
ואת שקוראת את זה ברגע הזה שתדעי שהכל אפשרי עבורך.
תודה על החסד ועל נס
